16/5/2013 - הביתה !

16/5/2013 יום חמישי:
אנחנו מסיימים היום את הטיול בהולנד...קמנו ליום מעונן וגשום מאד, הטיסה בשעה 22:00, את הרכב אנחנו צריכים להשיב לסוכנות השכרה עד 17:00 ועכשיו צריך להעביר את היום, חשבנו כיצד מעבירים יום אחרון שהילדים כבר מתרגשים לקראת הטיסה והחזרה לארץ, אמרנו לעצמנו שפארק חבלים יכול להיות סיום מוצלח לטיול שכזה !
יצאנו לנו לעבר פארק חבלים הנמצא במבואות "אמסטרדם" בתוך "יער אמסטרדם".
כמובן שה - GPS לקח אותנו בדרך הארוכה והמפותלת ביותר, בדרך ראינו את מוזיאון גוף האדם שבו רצינו לסייר, אך עקב הגבלת גיל (הכניסה ממותרת לילדים מגיל 10 בלבד) ויתרנו על הסיור.
הגענו לפארק החבלים ו...היום סגור ! מסתבר במחוץ לעונה (המתחילה ביוני) הפארק פתוח בימי שני ורביעי בלבד, אכזבה לכולנו !!!
יצאנו לחפש פארק אחר להעביר בו את היום הגשום...דרומית לאמסטרדם מצאנו מרכז מסחרי ובו "פעלתון" לילדים
נכנסנו, הילדים התלהבו !, אנחנו נחנו, נישנשנו חטיפים לארוחת צהרים והעברנו את הזמן עד 15:00.
הילדים התעייפו, אנחנו "התעייפנו" מהמנוחה הכפוייה, יצאנו לעבר שדה התעופה להשיב את הרכב.
הגענו לחניון חברת השכרה, פרקנו את הרכב, תוך דקה הזדכנו עליו (רק שאלו: איך היה ? והאם נהננו מהטיול בהולנד ?, ואיך היה לנהוג על "משאית" ?...) בקיצור החזרת הרכב עברה בשלום ובמהירות, התודה ל"יורופקאר" !
לקחנו את הכבודה, העמסנו על עגלות ועכשיו נשאר לנו זמן של 5 שעות להעביר עד העליה למטוס...הלכנו וסיירנו לאורך הדיוטי-פרי, נעצרנו בסופרמרקט וקנינו ארוחת ערב שהייתה טעימה ומזינה והמתנו ... ב 20:00 החל הבידוק הבטחוני, ב- 20:30 כבר היינו בדרך ל"גייט", לוקח 15-20 דקות ללכת מהבידוק הבטחוני ועד ה"גייט", הלכנו...והלכנו...והלכנו, ההליכה לא נגמרה ("סכיפול" הוא ש"ת מהגדולים באירופה) עד שהגענו ל"גייט", ב"גייט" עברנו בידוק נוסף (גופני), המתנו כמה דקות לעליה למטוס, השעה היתה 22:30, המראנו, וניסינו להרדם...אבל מז"א היה מאד גרוע ורוב הטיסה עברה ב"נדנודים".
נחתנו בשעה 03:30 זמן ישראל, פתחנו טלפון נייד, וידאנו שההסעה הביתה ממתינה, ביקורת דרכונים זריזה, המזוודות הגיעו די מהר...ואנחנו בחוץ עולים להסעה שתשיב אותנו הביתה.
תם הטיול להולנד...להתראות בטיול הבא...!

15/5/2013 - "האג" (פעם שניה)

15/5/2013 יום רביעי:
קמנו מאוחר בבוקר, אכלנו ארוחת בוקר (שנעשתה עבורנו במיוחד, לפי מה בקשתם של הילדים) נפרדנו ממארחנו לשלום והודנו על הכנסת האורחים הלבבית (אנחנו ממליצים בפה מלא לבוא ולהתארח בחווה, נציין רק שהמקלחות והשרותים משותפים לכל האורחים, לנו זה לא הפריע), ויצאנו לנו לעבר עיר הבירה "האג" "להשלים" את מה שלא הספקנו לראות ביום שני - מוזיאון "אשר", והלינה במלון "Best Western".
הגענו לעיר וחיפשנו חניה באזור המוזיאון...לצערנו לא נמצא חניה פנויה בסביבה וכל מקום שהיה פנוי, המדחן לא קיבל כרטיס אשראי רגיל ונדרש כרטיס אשראי מיוחד המונפק ע"י הבנקים בהולנד...לאחר שעה של הסתובבות והבנה שחניה לא נמצא שבנו אל החניון של תחנת הרכבת ושם כמובן נמצאה חניה במחיר מופקע.
יצאנו מהחניון ושמנו פעמינו לעבר מוזיאון "אשר" "Escher in Het Paleis" , לא נזקקנו ל GPS היות וכבר הלכנו בנתיב הזה ותוך פחות מ - 15 דקות היינו בפתח המוזיאון, הפעם לשם שינוי היה פתוח, "כמובן" שבקופה לא מקבלים כרטיס מוזיאונים.
מאוריץ קורנליס אֶשֶר היה אמן הולנדי מזרם הסוריאליזים (כמו סלוואדור דאלי) שהתפרסם בעבודות הגרפיקה שיצר. בעבודותו השתמש בטכניקה של חיתוכי עץ, הדפסי אבן וחריטה בעץ. "אשר" לא היה סוריאליסט מובהק, אם כי ליצירותיו יש לרוב הקשר סוריאליסטי.

התחלנו להסתובב במוזיאון, הילדים התלהבו מהאשליות האופטיות הקיימות בעבודות ש"אשר" צייר ופיסל...כל קומה מייצג תקופה בחייו של האומן, כשהגנו לקומה שלישית הציעו לנו להצטלם תמונה משפחתית סורייאליסטית, הצטלמנו, ותוך פחות מדקה התמונה היתה אצלנו במייל:

סיירנו יותר מ- 3 שעות במוזיאון...יש מה לראות ויש במה לגעת, בקומה העליונה יש מוצגים אינטרקטיבים המבקשים רק לגעת בהם ולנסות ולשחק עימהם - מרתק ומהנה גם יחד.

יצאנו מהמוזיאון, הילדים ביקשו שוב לאכול ב- "Sub Way" , אז שוב התיישבנו ואכלנו ארוחת צהרים מאוחרת, חזרנו לחניון ונסענו לעבר המלון הנמצא ברובע השגרירויות של "האג" ולא רחוק מבית המשפט לפשעי מלחמה של האו"ם.

הגענו, התמקמנו, החדרים היו גדולים ומאובזרים ברמה גבוהה יחסית לבתי-מלון ברמה הזאת בהולנד (אזור של דיפלומטים), מיטה זוגית גדולה ("קווין סייז", כמו בארה"ב) בכל חדר, עפ"י בקשתנו הוכנסו עוד שתי מיטות מתקפלות לחדר הילדים, כך שאנחנו ההורים יכלנו לישון בחדר נפרד.

לעת ערב הילדים הפגינו חוסר סבלנות זה לזו לזה (כניראה מהתרגשות לקראת החזרה לארץ) ולכן יצאנו לסיבוב הפגת מתחים וג'ניקות.

הלכנו לראות את בית המשפט הבינל"א לפשעי מלחמה, הסתובבנו קצת ברחובות וחזרנו למלון לאכול ארוחת ערב קלה.

מחר בערב חוזרים לארץ !

14/5/2013 - פארק השעשועים "הפטלינג"

14/5/2013 יום שלישי
סוף סוף הגיע "היום הגדול" נוסעים ל"הפטלינג", (Efteling) פארק שעשועים ה"נחשב ביותר" בהולנד (יש עוד כמה פארקים, אבל ל"הפטלינג" יצא שם של משהו-משהו).
קמנו מוקדם בבוקר, ארוחת הבוקר שציפת לנו כללה "פאנקייקס", אתמול שהמארחת שלנו ראתה שהילדים לא אכלו מהבשרים והנקניקים המעושנים שאלה אותנו אם יש משהו מיוחד שאנחנו רוצים לארוחת בוקר...שאלנו את הילדים והם אמרו "פאנקייקס" ?!, וזה מה שקיבלנו לארוחת בוקר...ערמה של פנקייקים דקים (יותר דומים לעלים של בלינצ'ס) שנעשו במקום והיו חמים וטעימים, אמרנו יפה תודה רבה, והתחלנו להתארגן לנסיעה לעבר פארק השעשועים "הפטלינג".

בשונה מפארקים אחרים בעולם ב"הפטלינג" אין בעיה של הכנסת מזון שהבאת מהבית (ההולנדים לא עושים עם זה בעיה, הם מבינים שההוצאה הכספית על הפארק יקרה ולכן מרשים להכניס מזון פרטי).
יצאנו לדרכנו, והיות והתוכנה ב- GPS היתה ישנה (מ- 2010), ובאזור נסללו כמה כבישים חדשים ה - GPS סובב אותנו במשך כמעט 45 דקות בדרכים צדדיות עד שהגענו לכניסה לפארק.

כבר שהגענו לפארק הבנו שהשפות השולטת באזור הן ערבית ו...כמובן עברית, ישר בכניסה פגשנו משפחה מישראל שחיפשה אפשרות לבצע שיחה מטלפון נייד (להם נגמרה הסוללה) לקרובי משפחה ש"התברברו" בדרך והם לא מצלחים לאתר אותם, שלא נעזור להם ?!, כמובן שנתנו להם להתקשר ולחבור למשפחתם.
התורים בקופות היו קצרים (זה לא העונה), נכנסנו ודבר ראשון רצנו לשרותים, אח"כ התאפסנו על המפה והתחלנו לסייר בפארק... בתחילה בארץ האגדות, אזור בפארק המוקדש לאגדות ילדים חלקן מוכרות (הנסיכה והעדשה, בגדי המלך החדשים, כפה אדומה וכו', וחלקן "מוכרות" אך לא לנו ! היות והן באות מסיפורי עמים של ארצות השפלה ולא יצא להם להתפרסם כמו אגדות  "האחים גרים" .

לאחר פרק זמן לילדים נמאס (וגם לי) והם רצו קצת "אקשן", אז שמנו פעמינו לעבר אזור האטרקציות, את המעבר עשינו ברכבת קיטור, הילדים כבר יכלו להסביר לנו כיצד פועל הקטר ומה מניע אותו (זוכרים את מוזיאון מכונות הקיטור !).

הגענו לאזור האטרקציות וה"אקשן"...
כמובן שקיימת מגבלת גובה...והיחידי שהמגבלה חלה עליו הוא צפריר (בן הזקונים) ולמרות כל מחאותיו הוא נשאר עם רונית ואופיר (שהמתקנים הללו עושים להן בחילה) מאחור במתקנים של הילדים הקטנים.
שחר יאיר ואני הלכנו למתקן הראשון שנכון היה לנסות, שייט בסירות ויקינגים (ממש כמו בדיסני-וורלד)
יצאנו לשייט...לא משהו מרגש או מדהים !

המשכתי עם יאיר ושחר לעבר רכבת ההרים הקטנה - גם לא משהו !, ולאחר מנוחה קצרה הלכנו יאיר ואני לעבר ה"רכבת הרים" של הפארק הכוללת 4 לופים, עמדנו בתור (המקום היחידי שהיה אליו תור), עלינו לרכבת, ותוך פחות מדקה וחצי כבר סיימנו את הנסיעה...לי נתפס הצוואר, אבל חוץ מזה...גם לא היה משהו (לפחות בעייני)!

סיימנו את האטרקציות לעת עתה והתיישבנו לאכול ארוחת צהרים שהבאנו עימנו, סיימנו והמשכנו להסתובב בפארק בין המתקנים השונים...רובם מתאימים לכל הגילים !
ויתרנו על שייט בסירות באגם שלא ניראה אטרקטיבי במיוחד, המשכנו כמשפחה לעבר נסיעה במזחלות ביער הטרופי ומשם עברנו לשייט על נהר גועש...את זה עשינו שלוש פעמים כי כבר לא היה תור והיום הלך והסתיים, 

גשם שוטף החל לרדת, קינחנו במופע של מזרקות מים ואש ושבנו לרכב רטובים ולא כל כך מרוצים... כניראה למי שכבר ביקר באי אלו פארקים ("דיסני וורלד", לגו-לנד, Sea World  ועוד...) "הפטלינג לא היה אחד מאלו שהיינו מדרגים כה"פארק" של אירופה.
זהו...אנחנו מרגישים כבר שטיול הולך ומסתיים..., מחר אנחנו עולים צפונה אל "האג" ...ומחרתיים הביתה !

13/5/2013 - עיר הבירה "האג" וכל מה שייש לה להציע !

13/5/2013 יום שני.
"מחשבות לחוד ומעשים לחוד", מכיוון שיורד גשם והטמ"פ נמוכה, כניראה לא יהיה נעים להיות בפארק שעשועים, ולכן שינינו תוכניות והחלטנו לבקר בעיר הבירה של הולנד "Den Haag" (האג).
יצאנו לאחר ארוחת בוקר דשנה (כמות המזון שהיתה מונחת על השולחן היתה ל"גדוד", ולא למשפחה בודדת).
עלינו על הכביש המהיר ותוך כשעה מצאנו את עצמנו בפתחה של עיר הבירה של הולנד "האג", סימנו מראש כמה אתרים שהיינו מעונייינים לראות: מוזיאון "אשר", פנורמת "מסדאך" והולנד הננסית : פארק "מדורודם".
הגענו אל העיר וחיפשנו חניה בחניון ציבורי, אך עקב עבודות פיתוח באזור נמנע מאיתנו הגישה לחניון ולכן מצאנו את עצמנו חונים בחניון של תחנת הרכבת המחיר מופקע של 4 אירו לשעה (נספר לכם שרק בעוד יומיים לאחר שהשתפשפנו טיפה באזורי החניה בעיר מצאנו שהכי נכון היה להחנות את הרכב באזור השגרירויות הזרות ליד בית המשפט הבינ"ל לפשעי מלחמה - ניתן למצוא חניה חינם !).

יצאנו מהחניון, הפעלתי את ה- GPS בטלפון הנייד והחלנו לנוע לכיוון המטרה: מוזיאון "אשר", לקח לנו כ- 20 דקות הליכה עד למוזיאון...והמוזיאון היה "סגור" !, הסתבר שהמוזיאון סגור בימי שני.
המשכנו לפנורמת "מסדך", המוזיאון היה פתוח, מקבלים כרטיס מוזיאונים !
פנורמת מסדאך (Panorama Mesdag) היא ציור פנורמה, התמונה צויירה על ידי הצייר הנדריק וילם מסדאך ונקראה על שמו. הפנורמה היא ציור ציקלורמה בגובה של 14 מטרים, עם קוטר של 40 מטרים, והיקף של 120 מטרים.

המקום שבו מוצגת הפנורמה מדמה אשליה אופטית שגורמת לצופה להרגיש שהוא עומד על דיונת חול שצופה לים, לחופים ולכפר האג בסוף המאה ה-19. בקדמת הציור, קרוב לצופה, יש שטח של קרקע מזויפת מחול שמשפרת את אלמנט האשליה, בכך שהיא מסתירה את תחתית הציור ומונעת תחושת עומק.

נכנסנו, הצגנו כרטיס מוזיאונים, שאלו אותנו מהיכן אנחנו ? אמרנו "ישראל" !, שעלינו לתצפית הבנו למה שאלו
מיד שהגענו למרפסת התצפית על התמונה המפורסמת,התחלף ההסבר מאנגלית לעברית, מסתבר שקיים הסבר על התמונה בעברית וניתן לבקש לשומעו...אנחנו לא נידרשנו היות והקופאי היה ישראלי לשעבר שהבין שהילדים לא יבינו את ההסבר באנגלית ולכן ביקש להשמיע לנו את ההסבר בעברית...תודה רבה.
שמענו את ההסבר, נדהמנו מהיכולת ציור שהיתה לצייר ולעוזריו, סיימנו וירדנו לשתות שוקו חם במזנון.
רצינו לאכול צהרים...הילדים רצו משהו מוכר, ולכן חיפשנו SubWay, לאחר הסבר קצר שקיבלנו ביציאה מהמוזיאון והליכה לא קצרה מצאנו את מבקשנו...הזמנו 4 "BIG FOOT" ועוד הוספנו  2 נוספים...הילדים היו באמת רעבים.

חזרנו לרכב ויצאנו לנו לעבר "הולנד המיניאטורית" לעבר פארק "מדורודם" ("Madurodam"):
מדורודם היא עיר מיניאטורית הנמצאת בהאג שבהולנד, ובה דגמים, בקנה מידה של 1:25 של אתרים ברחבי הולנד ובהם תעלות, שוק הגבינה של "אלקמאר", שדה תעופה, טחנות רוח ועוד. האתר נבנה ב-1952 ומאז ביקרו בו עשרות מיליוני מבקרים. עיר המיניאטורות קרויה על שמו של ג'ורג' מדורו, סטודנט יהודי מקורסאו שנלחם, כקצין בצבא הולנד, בפולשים הגרמנים ומת במחנה הריכוז "דכאו" ב-1945, הוריו של מדורו תרמו את הכסף להתחלת הפרויקט.
ב-2 ביולי 1952, מונתה ביאטריקס, אז נסיכה צעירה, לראש העיר "מדורודם" ונשאה בתפקיד עד הכתרתה למלכה. כיום, נבחר ראש עיריית "מדורודם" על ידי מועצה בת 25 תלמידים מבתי ספר באזור.

"התברברנו" קצת בדרך ולקח לנו כחצי שעה להגיע לאתר, חניה היתה בשפע (והמחיר כמובן מופקע).

יצאנו מהרכב, תור בקופות לא היה ולכן תוך 5 דקות התחלנו את הסיור ב"הולנד"...מתפעלים מהמבנים המנייאטורים שאת חלקם ראינו כבר במציאות: ככר השוק ב"אלקמאר", בית אנה פרנק באמסטרדם, כפר התעלות "חיטהורן" ועוד מתקנים מעניינים כגון פריקת מכולות מאניה משא, תפעול סכרים ו"לוקסים"... הילדים נהנו להסתובב בין המוצגים, לגעת להפעיל וגם להוציא מאיתנו 1 אירו בכל פעם שהיה נדרש להפעיל מתקן זה או אחר...הסתובבנו כמעט 3 שעות באתר עד שנהיה קריר ולא ניתן היה לשחק יותר במתקנים שהתיזו מים לכל עבר.

עזבנו את האתר ויצאנו חזרה לעבר ה"חווה", בדרך שוב עברנו באותה דרך בה נדרשת מעבורת לחצות את הנהר לגדה שמנגד...הילדים שוב התלהבו, חזרנו עייפים ומרוצים...מחר מטיילים בפארק השעשועים "אפטלינג".

12/5/2013 תחנות הרוח ב- Kinderdijk, ולינה בחווה חקלאית ב -

12/5/2013 - יום ראשון

אמש הזמנו 3 לילות בחווה חקלאית באזור הסמוך לפארק השעשועים "הפטלינג", כי אנחנו מתכננים מחר להעביר את היום בפארק.
בדרך לחווה החלטנו לסייר באזור Kinderdijk המפורסם בזכות 19 תחנות המרוכזות בשטח קטן ורובן פעילות, הכפר "קינדרדייק" ממוקם, כ-12 ק"מ דרומית-מזרחית למרכז העיר "רוטרדם" בפרובינציה דרום הולנד בהולנד. הטחנות שוכנות בקצהו הצפון-מערבי של "פולדר אלבלאסרווארד", סמוך למפגש הנהרות "לק" ו"נורד".

יצאנו לדרך...וחיש מהר הגענו לאזור הכפר "קינדרדרייק", היום יום ראשון ולך תמצא חניה באזור כל החניות היו תפוסות וגם כמות האוטובוסים שהגיע הבהירה לנו שאין מה לחפש באתר וגם לילדים יצא החשק מלראות עוד תחנת רוח (וראינו כבר די הרבה), ויתרנו על הליכה לעבר התחנות ויצאנו לדרכנו לעבר ה"חווה" שבה הזמנו מקום שהיה ולינה ל- 3 ימים הבאים.
ה"חווה" ממוקמת ליד העיר s' hertogenbosch בישוב Sint-Michielsgestel ושמה ב"ישראל" (הולנדית)  Horzikse hoeve.

בהולנד (ובעוד ארצות באירופה ובארה"ב) אירוח ולינה בחוות חקלאיות נפוץ מאד, האירוח מתקיים בכמה רמות של פעילות, ניתן לבוא ולהיות אורחים בלבד ומצד שני ניתן גם להתארח ולעבוד בחווה בתחומי החקלאות השונים, אנחנו בחרנו בדרך של ארוח בלבד.

הגענו לחווה בערך בשעה 12:00 באותו הזמן שהסתיימה ארוחת הבוקר המאוחרת והאורחים פינו את החדרים, המארחים, היו עסוקים בסידור ונקיון של החדרים ושל חדר האוכל ולכן ביקשו מאיתנו לשבת החוץ במרפסת ולהמתין, כמובן שהציעו שתיה וכיבוד כיד המלך !
החווה מנוהלת ע"י משפחה הולנדית שורשית, האם והאב אינם מדברים אנגלית, הילדים דוברים מגוון שפות כולל אנגלית, הבן הבכור מנהל את החווה שבה שני ענפי חקלאות: רפת חלב וגידול פקעות ליצוא של פרח ה"ליליום" (הסתבר שרוב הפקעות נמכרות לישראלים...מיעוטם בישראל והרוב לישראלים שהקימו בתי גידול באתיופייה ! - "שם המחיר שמשלמים לפועל יותר נח...").

מבנה הארוח כולל 7 חדרי לינה, המקלחות והשרותים משותפים ! חדר אוכל גדול בו מוגשת ארוחת הבוקר (כלולה במחיר הלינה)  ובו גם פינת ישיבה גדולה עם פינת משחקי קופסה לילדים ומבוגרים.

בנוסף קיים מטבחון (גדול) בו ניתן להשתמש להכנת ארוחת ערב. הכל נקי מבריק ומצוחצח !

כעבור שעה נקראנו להכניס את הציוד שלנו לחדרים, התמקמנו ויצאנו לסיור קצר בחווה...ברפת ובבית האריזה ומיון הפקעות (שכרגע לא פעיל ונמצא בתהליכי שידרוג לקראת העונה הבאה).

מזג האויר שוב נעשה מעונן וגשם החל לרדת, נכנסנו לחדר האוכל ושחקנו משחקי חשיבה, אכלנו ארוחת ערב שהכנו במקום והלכנו לישון...מחר "הפטלינג" !!! 

11/5/2013 עושים כביסה ! מוזיאון מכונות הקיטור ב - Medemblik , יורדים דרומה למוזיאון המכשפות (בית השקילה)...ומסיימים בנהיגה ב"קרטינג"

11/5/2013 יום שבת

היום כביסה !, אין ברירה נשארנו עם סט בגדים נקיים אחד ומכיוון שעד היום לא מצאנו זמן לעשות כביסה (בכפר הנופש יש מכבסה, אך זמני פתיחת המכבסה לא תאמו את הזמנים בהם אנחנו שהינו בכפר כדי למסור/לקבל את הכביסה), והשאלה הגדולה היכן יש מכבסה ציבורית כמו אלו שניתן למצוא בכל חניון, פינת רחוב בארה"ב...?!

חיפשנו באינטרנט ומצאנו באיזור שתי מכבסות, כתוב היה שהם פתוחות מ - 07:30 בבוקר, אז קמנו מוקדם ועוד טרם שתינו את הקפה של הבוקר יצאנו לעבר המכבסה הקרובה...מגיעים, וכמובן היא סגורה, מה שכחנו ? , היום שבת וכל העסקים סגורים...מה עושים ? במצב הגרוע היינו קונים בגדים אבל יש פיתרון...נזכרתי שבכל מרינה שמכבדת את עצמה יש מכונות כביסה לטובת השייטים המגיעים מחו"ל והרי אנחנו נוסעים לעבר עיירת החוף Medemblik , שם יש מרינה גדולה, ננסה שם את מזלנו !

יצאנו לכיוון המרינה ובשעה 08:30 כבר היינו בכניסה למרינה, מזג האויר לא האיר לנו פנים השמיים התקדרו וגשם החל לרדת, רצתי מהר למשרדי המרינה ושאלתי אותם לגבי אפשרות לעשות כביסה אצלהם וכמובן הזכרתי שייש ברשותי תעודת "סקיפר"...מיד קיבלתי מפתח לחדר כביסה השארתי 14 יורו עבור 2 כביסות, הבאנו את המזוודה עם הבגדים המלוכלכים...הפעלנו את המכונות באמצעות האסימונים שקיבלנו...והלכנו לשתות שוקו חם וקפה של בוקר בקפטריה של המרינה בהמתנה לפתיחת מוזיאון מכונות הקיטור / סיום הכביסה.

מוזיאון מכונות הקיטור של "מדמבליק" נמצא במרחק של חצי ק"מ מהמרינה ונפתח בשעה 10:00, ישבנו שתינו את השוקו והקפה ואני נגש מדי פעם לראות מה שלום הכביסה...מכונות הכביסה סיימו את עבודתן בערך ב- 09:50 ונדרש עוד להעבירן למייבשים שזמן פעולתם בערך כ- שעה, העברתי את הכביסה למייבשים, נעלנו את החדר ויצאנו לנו לעבר המוזיאון...הגענו למוזיאון והיינו הראשונים להגיע, אנשים מבוגרים (בני 70-80) קיבלו את פנינו בכניסה, בדיוק כמו במוזיאון "ספינות בבקבוקים" גם כאן הם מתנדבים, במוזיאון מקבלים את כרטיס המוזיאונים ולכן לא היה צורך לשלם בכניסה, אבל היינו צריכים לשלם על ה"דלק" (קוביית ספירט מוצקה, שבהמשך תשמש להפעלת מכונות, 1 אירו לכל קוביה), כל ילד קיבל שקית ובה כתב חידה, עט, וסוכריה !

נכנסנו לאולם התצוגה, בדיוק ברגע שנכנסנו החלו להפעיל את המנועים (ראה ערך : מנוע קיטור steam engine) , התבוננו ואז נגש אלינו אדם חביב ושאל אם אנחנו צריכים עזרה בפתרון של כתב החידה...כמובן שהיינו צריכים היות והוא היה כתוב בגרמנית ונדרש תרגום "בגוף הסרט"... הסתובבנו בין המנועים השונים לומדים על מבנה מנוע הקיטור, האמצעים שהונעו באמצעותו ולקראת הסוף הפעלנו באמצעות אותה טבליית הספירט שקנינו בכניסה, מנועי קיטור זעירים שהניעו דגמים של קרוסלה, נדנדות, מכבש חציר וכו'.

פתאום נזכרתי שהשארנו כביסה במייבש במרינה...יצאתי לבדי לעבר המרינה, מצאתי שהמייבשים סיימו את עבודתם, קיפלתי את הכביסה ושבתי למוזיאון...הילדים ורונית היו שקועים עדיין בתפעול המודלים השונים ובכלל לא ניראה שהם רוצים לסיים...בקיצור אחד המוזיאונים היותר מומלצים שסיירנו בהם בהולנד !

השעה כבר 14:00 וטרם אכלנו ארוחת צהרים...בצער רב נפרדנו מהמוזיאון ויצאנו לעבר דרום הולנד בדרך ל...

מוזיאון "בית השקילה" (מוזיאון המכשפות) בעיירה Oudewater   הממוקמת 15 ק"מ דרומית לעיר "אונטרכט".

כדי לא להאריך מצאתי באינטרנט אתר בעברית המסביר את סיפור הרדיפה אחרי ה"מכשפות" ע"י הכנסיה במאות ה- 16-17.

נכנסנו ל"בית השקילה", המוזיאון אינו מכבד כרטיס מוזיאונים ! שילמנו 5 אירו לילד ו-8 אירו למבוגר, הילדים קיבלו דף שאלות בנושא חיי המכשפות וערכת חיפוש ל"תשובות" שהוסתרו בקומה ה- 2 של המוזיאון, השאלות היו רשומות באנגלית וכמובן שהם נזקקו לעזרתנו..., כאשר סיימנו לענות על כל השאלות, התשובות נבדקו ע"י ה"מכשפה", יכולנו לגשת למשקל ולהשקל...כדי לבדוק האם אנחנו משפ' "מכושפת" ?!.

סיימנו את הסיור במוזיאון...השעה הייתה קצת אחרי 17:00 ואנחנו טרם אכלנו ארוחת צהרים (כל היום נשנשנו), התיישבנו במסעדה שהציע אוכל איטלקי, הזמנו בולונז, רביולי, וכמובן... פיצה, אכלנו שבענו, היות והיינו היחידים שאכלו במסעדה באותה שעה, הבעלים/מלצר סיפר לנו את סיפור חייו...יליד מצרים (קהיר) לו ולרעיתו יש תואר בהנדסת חשמל ולפני 25 שנה שהבינו שהחיים במצרים זה לא משהו, הם "ירדו" להולנד...היות והיתה להם בתחילה בעיית שפה הם פתחו מסעדה ובישלו אוכל מצרי "עסלי", בינתיים אשתו עשתה הסבה למהנדסת אלק' וכיום עובדת ב"סימנס" העולמית, והוא...נשאר בעסקי המסעדנות, דיברנו קצת פולטיקה על המצב היום במצרים (ההפיכה במצרים, נפילתו של מובראק ועליית האחים המוסלמים [שבזמן כתיבת ה"פוסט" כבר הודחו מהשילטון ע"י הצבא]), על המצב ב"פלסטין" וכו'..., לא על הכל היתה הסכמת דעים, אבל נפרדנו יפה לשלום וגם המחיר היה סביר (לאחר הנחה של 20%).

יצאנו לנו לעבר המלון שהזמנו לערב בעיר Gorinchem ...מלון דרכים של חב' Campanile, רונית מכנה את המלונות הללו "קוקפיט" היות והחדרים קטנים וצפופים !

הגענו למלון לא לפני שעברנו באחד האטרקציות היומיומיות של הולנד: מעבורת המגשרת בין שתי גדות נהר, המאפשרת המשך נסיעה על אותו כביש מצידו השני של הנהר...המתנו 3 דקות, המעבורת הגיע, עלינו עליה, כרטיסן ניגש אלינו ודרש מחיר עפ"י גודל הרכב ומספר הנוסעים, שילמנו ותוך פחות מ- 2 דקות היינו בצידו השני של הנהר...בדרך לבית המלון.

הגענו, התמקמנו ותוך כדי שתיית הקפה, ראיתי שלט גדול המעיד שבמבנה לידינו יש מגרש למרוצי מכוניות "קרטינג"

מה עושה אדם "עצלן": נכנס לאינטרנט ומוציא מידע...

הכל היה רשום: שעות פתיחה, מחירון וכל מה שצריך לדעת על המגרש עצמו, קראתי לרונית ושאלתי אותה מה היא אומרת על הפתעה לשחר ...חלק ממתנת הבת-מצוה: נהיגה במכונית מירוץ ?! 

התרחצנו, שתינו קפה ויצאנו לעבר מגרש המרוצים, מבנה סגור בין שלוש קומות, עולים לקומה ה- 2 נכנסים ללובי הקבלה, מתברר שיאיר וצפריר לא יכולים להשתתף במירוץ עקב בעיית גובה ("כרגיל"), ולצערנו יצתרכו להסתפק במשחקי שולחן, אנחנו (שחר, אופיר ואני) נרשמים ויורדים לקבל תדריך, התדריך כולו נעשה באנגלית ולכן אני נאלץ מדי פעם לעצור את המתדרך ולתרגם לבנות את המושגים הטכניים.

מסיימים את התדריך, והולכים לחדר ההלבשה, כל אחד מקבל קסדה, אטמים, סרבל וזוג כפפות (כפפות - לא חובה).

נגשים לרכבים...כל אחד מקבל מכונית ("קרטינג"), מתאימים את הדוושות ואת ההגה לנהג ואז מתחילה הספירה לאחור...רמזור "ירוק" ויוצאים לדרך, בהתחלה שחר מתקשה לתפעל את המכונית אבל עד מהרה תופסת את העקרון ומתחילה לנהוג ממש כמו נהגת מירוצים ותיקה, אומנם בקצב של סיבוב אחד ב- 3 דקות, וזה טוב לפעם הראשונה, אופיר כבר נהגת מנוסה ופשוט "טסה" לה בסיבובים, ואני סוגר מאחור מוודא שהכל מתנהל כשורה, אגב המקצוענים עושים סיבוב בפחות מ- 37 שניות !!!

זהו סיימנו את היום במנה גדולה של גלידה ב"מקדונלדס" הקרוב לבית המלון.

לילה טוב (באמת כבר חצות !)  

10/5/2013 שוק הגבינות ב"אלקמר", מוזיאון בורסת הירקות Museum Broeker Veiling ומוזיאון הספינות בתוך בקבוקים ב- "הנקאווזיין"

10/5/2013 יום שישי:

קמים מוקדם בבוקר 05:30, מתארגנים לעזיבת כפר הנופש ויוצאים לנדוד בדרכים... בשעה 06:00 השערים נפתחים וניתן להעמיס את המזוודות על הרכב לבצע "צ'ק אווט" קצר, משאירים את המפתחות בתיבה ביציאה, החשבון הסופי כבר יגיע !

הכיוון להיום שוק הגבינות של "אלקמר" (Alkmaar), העיר "אלקמר" נמצאת כ- 30 ק"מ צפונית לאמסטרדם ובכל יום שישי בבוקר מאפריל עד ספטמבר בכיכר Waagplein מתקיים שוק הגבינה הגדול ביותר בהולנד. סבלים מעמיסים את גבינת הגאודה המפורסמת לטקס שקילה שלאחריו נערכת טעימה ע"י מומחים ודיילות בלבוש מסורתי עוברות בין הצופים ומחלקות טעימות.השוק כולו הוא פסטיבל ססגוני מלווה במוסיקה עממית, תלבושות ססגוניות והמוני תיירים.

הצטרפנו אליהם, הגענו מוקדם בבוקר ומצאנו חניה בחניון קרוב למרכז העיר, המקום רק התחיל להתעורר ואנחנו שמנו פעמינו לעבר הככר שבה נערכת המכירה, בדרך ראינו בתוך תעלות המים, סירות עם "כיכרות" של גבינות העושות דרכם לאתר המכירה.

הגענו לככר, ראינו "טריבונה" בפינה הדרום מזרחית והחלטנו לתפוס מקומות בשורה הראשונה (בדיעבד הסתבר שעשינו "טעות", התיישבנו והמתנו לתחילת האירוע, טרם אכלנו ארוחת בוקר, מזג האויר נעשה סגרירי, אז יצאתי למסע קניות קצר בסופר...עד שחזרתי כבר בקושי היה ניתן להתקרב ל"טריבונה" נדחקתי וחברתי לרונית ולילדים, בינתיים ה"כרוז" שהיום היתה "כורזת", החלה את טקס השקילה ואז...העמידו מולינו עגלה עם גבינות למכירה והסתירו לנו את רחבת הטקס...המקום שחשבנו למעולה...הפך להיות המקום הגרוע ביותר מבחינת תצפית על הטקס.

בנתיים התיישבו לידינו עוד זוג ישראלים שגם הם מטיילים טיול ארוך בהולנד (ללא הילדים), החלפנו קצת חוויות ואז הבחור הציעה ליאיר לבוא ולצלם עימו בתוך האירוע (מעבר לגדרות שתחמו את האירוע מהקהל שבא לצפות)...שניהם לקחו מצלמות ונכנסו פנימה, היות והמצלמות והעדשות היות ברמה המקצועית, כולם חשבו שהם צלמים מקצועיים ואפשרו להם לצלם בחופשיות בתוך רחבת הטקס.

לאחר כשעה וחצי ולאחר שהבנו את העסק וגם הקור החודר עצמות החל להציק, קמנו וחיפשנו מקום מסתור חם לשתות כוס שוקו/קפה, הלכנו ומצאנו בית קפה נחמד, התיישבנו שתינו ונהיננו מהחום, יצאנו וחזרנו לעבר הככר שבינתיים התמלאה בעשרות אלפי אדם (הערכה היא שבכל יום שישי מתקבצים כ- 20,000 איש מכל העולם לראות את טקס השקילה), פילסנו דרכנו בין הדוכנים שמכרו מזון ומזכרות, ופתאום שמענו קול של תיבת נגינה...ואכן באמצע הרחוב עמדה תיבת נגינה גדולה שהשמיע מוסיקה נעימה, התלהבנו, צילמנו והמשכנו בדרכנו...ופתאום רונית והילדים נעלמו לי בתוך ים ההמון שהיה על המדרכות שהקיפו את הככר...המשכתי ללכת ואמרתי לעצמי שאם כולם נעלמו כניראה הם נעצרו באיזה דוכן ולא שמתי לב, הגעתי לקצה הרחוב והמתנתי להם....אחרי המתנה של כ-רבע שעה התחלתי להלחץ...חזרתי על עקבותי לחפש אותם והם לא ניראו, אמרתי לעצמי שאחכה להם בצומת המובילה לחניון...ואכן אחרי עוד רבע שעה הם הגיעו, מסתבר שהם התקרבו לאתר השקילה ואז הציעו להם להשקל במשקל הגבינות...כמובן שהם הסכימו !

זהו ....היה נעים היה נחמד וביחוד היה קר מאד !

מ"אלקמר" המשכנו לעבר "בורסת הירקות" Museum Broeker Veiling הנמצא בעיר Broek op Langedijk 

במקור היה שוק שהתקיים על המים כשהחקלאים היו מביאים את תוצרתם על סירות למכירה הפומבית, הביקור במבנה המיוחד שהפך למוזיאון כולל - סיור בין האיים המלאכותיים בסירה עם הדגמה של מכירה פומבית מסורתית ומרתקת באולם מיוחד שניתן להשתתף בה וביקור במוזיאון עממי קטן.

התחלנו את הסיור במוזיאון בו ניתן לראות כיצד כבשו ההולנדים את הים ע"י הקמת סכרים ותעלות, כיצד חיו במאות ה17-19 המתיישבים ההולנדים וכיצד פתחו את החקלאות.
מהמוזיאון עברנו למבנה בו נערכת בכל יום בשעה 13:00 הדגמה של מכירה פומבית מסורתית באמצעות ה"שעון", השתתפנו, "זכינו" בתפוח עץ ופלפל אדום (גמבה) ומלפפון, הילדים נהנו, אנחנו נהננו, וכאשר סיימנו יצאנו למול הקרוב לנשנש ארוחת צהרים.

סיימנו לנשנש: צ'יפס עם מיונז וקטשופ, "רולים" ממולאים בפירה ובשר ויצאנו לעבר מוזיאון "ספינות בבקבוק"BOTTLE-SHIP MUSEUM בעיירה "הנקאוזיין" (Enkhuizen) , העיירה נמצאת בחלק המערבי של אגם "אלסמיר" ומקושרת עם העיר "לילסטאד" הנמצאת בחלק המזרחי של האגם באמצעות כביש העובר על פני הסכר הגדול.לאחר ניווט קצר ברחובות העיר הגענו למוזיאון הנמצא בבית "הסכר" הבית ששימש בעברו להרמת והורדת הסכר המווסת את גובה תעלת המים העוברת דרכו.את פנינו קיבלו גבר ואישה מבוגרים (פנסיונרים) מתנדבים, במוזיאון למעלה מ - 750 דגמים שונים בגדלים שונים, במקום ניתן לרכוש דגמים (מחיר התחלתי 10 אירו).הם נתנו לנו הסבר ראשוני ואח"כ צפינו בסרט כיצד בונים ומכניסים את הדגם לתוך הבקבוק, בסיום הסרט איפשרו לנו להצטלם עם הדגמים, כאשר אנו אוחזים בקבוקים גדולים שבתוכם דגמים של ספינות (כל אחד לפי יכולת הנשיאה שלו).

סיימנו את הסיור וחיפשנו מקום לינה, היות והיום מתחיל סופ"ש היה קשה מאד למצוא מקום לינה בעיר, חיפשנו דרך האינטרנט באתר Booking INN האם יש מקום לינה באזור ומצאנו בעיר השכנה "Hoorn" מלון ובו 2 חדרים פנויים במחיר סביר (כ- 120 אירו לשניהם).
הגענו לעיר נכנסנו למלון, החדרים היו גדולים אך ללא מקרר (והיו לנו מוצרי חלב בציידנית), התמקמנו והלכנו לחפש משהו לאכול...המבחר לא היה גדול ולכן בחרנו במאכל שהילדים הכי אוהבים ...."פיצה" הפתרון האולטמטיבי לארוחת ערב מהירה ומשמינה !
לילה טוב...מחר מתחילים לנסוע דרומה, אך קודם לכן אנחנו נדרשים למכבסה !, כבר עבר שבוע מאז שיצאנו מהארץ ואנחנו נדרשים לכביסה של הבגדים.