8/5/2013 יום רביעי
היום נוסעים אל המוזיאון הפתוח "זאנסה סכאנס" (Zaanse Schans), ואל כפרי הדייגים, אתרים שכל תייר מצוי אמור לעבור דרכם בשהותו בהולנד."זאנסה סכאנס" הינו כפר משוחזר, אשר מדמה את החיים שהיו בהולנד במאות ה-17 וה-18, היות וקיבלנו מראש התרעה שהאתר מתוייר וממוסחר יצאנו מוקדם בבוקר...אך זה לא עזר, שהגענו למקום האתר שקק בתיירים שיירדו מאוטובוסים ממוזגים, למזלנו מסתבר שהאתר גדול והצפיפות לא הורגשה, לפחות עד הרגע שעזבנו את המקום לאחר סיור ב"מפעל" ליצור קבקבי עץ, סיור בתוך תחנת רוח פעילה (באתר מספר תחנות רוח שכל אחת מהם מניעה מערכת גג"ש [גלגלי שינים] המניעים כלי מכני כל שהו: מסור, אבני רחיים, משאבת מים וכו'). ביקור ב"מחלבה" ליצור גבינות, מאפיה ועוד...
מה שהלהיב את הילדים זה אופן יצור הנעלים, הצטלמו, קנינו נעלים לשחר (חלק ממתנות הבת מצוה) ויצאנו לדרכנו לעבר כפר הדייגים "וולנדם" (Volendam) הממוקם שפת אגם איסלמיר. ולמעשה יושב על שטח ים שהתייבש, הוא יובש הודות למערך סכרים המגן על הכפר מפני מי הים הצפוני.
הנסיעה מ"זאנסה סכאנס" קצרה ותוך פחות מחצי שעה הגענו לאזור ה"כפר" .... מה זה כפר זו "עיר".
החננו את הרכב בחניון המסומן לתיירים (בדיעבד הסתבר שייש חניונים יותר קרובים למרכז ה"כפר") והתחלנו ללכת ברגל לעבר מרכז הכפר...בעצם הולכים ברחוב בין שתי שורות בתים המובילים לטיילת ובה שפע של חנויות לתיירים, ראינו התלהבנו אבל הרעב החל להציק וגם זמן החניה מוגבל ולכן נכנסנו לאכול במסעדה הנמצאת בחלק המערבי של הטיילת בין הסמטאות מה שנקרא בפינו "השורות הזולות" וככה זה היה המסעדה היתה זולה בהרבה מאלו על הרציף והאוכל היה מצויין ! יופי הצליח לנו !
אחרי סיפוק צרכי הגוף המשכנו בסיור...הזמן החל אוזל מהר ולכן רונית והילדים נשארו להמתין לי בככר המרכזית של ה"כפר" (ששם נמצאת חניה קרובה וזולה יותר מהחניה שבה עמד רכבנו) ואני רצתי להביא את הרכב ... 2 ק"מ של ריצה בגשם שוטף שהחל לרדת מיד לאחר שנפרדתי מרונית והילדים.
אספתי את המשפחה ויצאנו לעבר הסכר הגדול הסוכר את אגם "אילסמיר", עלינו על הסכר בעיירה "אנקוויזן" (Enkhuizen) ונסענו לעבר העיירה ("עיר") "ליליסטאד" (Lelystad), הסכר ברוחב של כ- 50 מטר ונמשך לאורך של 36 ק"מ (המרחק בין בית ינאי לת"א) וכולו מעשה ידי אדם, אחד מ... פלאי העולם החדש.
הגענו לעירה "לילסטאד" בכוונתנו היתה לסייר בספינה "בטבייה" ולעשות קצת "שופינג" ב"אוט-לט" הגדול ביותר בהולנד.
הגענו לעיירה... הגשם המשיך לרדת, המוזיאון בספינה "בטביייה" נסגר בשעה 16:00 ו"האוט-לט" נסגר עוד שעה, הבנו שלא נספיק לבקר בספינה ולכן שמנו פעמינו לעבר ה"אוט-לט" למצוא נעלי התעמלות לשחר ויאיר...מצאנו, קנינו, זול ב- 50% מאשר בארץ הקודש.
שמנו פעמנו חזרה לכפר הנופש, הלכנו שוב לפארק המים, אכלנו ארוחת ערב ונרדמנו בחוץ המשיך לרדת גשם... לאן ניסע מחר ?
היום נוסעים אל המוזיאון הפתוח "זאנסה סכאנס" (Zaanse Schans), ואל כפרי הדייגים, אתרים שכל תייר מצוי אמור לעבור דרכם בשהותו בהולנד."זאנסה סכאנס" הינו כפר משוחזר, אשר מדמה את החיים שהיו בהולנד במאות ה-17 וה-18, היות וקיבלנו מראש התרעה שהאתר מתוייר וממוסחר יצאנו מוקדם בבוקר...אך זה לא עזר, שהגענו למקום האתר שקק בתיירים שיירדו מאוטובוסים ממוזגים, למזלנו מסתבר שהאתר גדול והצפיפות לא הורגשה, לפחות עד הרגע שעזבנו את המקום לאחר סיור ב"מפעל" ליצור קבקבי עץ, סיור בתוך תחנת רוח פעילה (באתר מספר תחנות רוח שכל אחת מהם מניעה מערכת גג"ש [גלגלי שינים] המניעים כלי מכני כל שהו: מסור, אבני רחיים, משאבת מים וכו'). ביקור ב"מחלבה" ליצור גבינות, מאפיה ועוד...
מה שהלהיב את הילדים זה אופן יצור הנעלים, הצטלמו, קנינו נעלים לשחר (חלק ממתנות הבת מצוה) ויצאנו לדרכנו לעבר כפר הדייגים "וולנדם" (Volendam) הממוקם שפת אגם איסלמיר. ולמעשה יושב על שטח ים שהתייבש, הוא יובש הודות למערך סכרים המגן על הכפר מפני מי הים הצפוני.
הנסיעה מ"זאנסה סכאנס" קצרה ותוך פחות מחצי שעה הגענו לאזור ה"כפר" .... מה זה כפר זו "עיר".
החננו את הרכב בחניון המסומן לתיירים (בדיעבד הסתבר שייש חניונים יותר קרובים למרכז ה"כפר") והתחלנו ללכת ברגל לעבר מרכז הכפר...בעצם הולכים ברחוב בין שתי שורות בתים המובילים לטיילת ובה שפע של חנויות לתיירים, ראינו התלהבנו אבל הרעב החל להציק וגם זמן החניה מוגבל ולכן נכנסנו לאכול במסעדה הנמצאת בחלק המערבי של הטיילת בין הסמטאות מה שנקרא בפינו "השורות הזולות" וככה זה היה המסעדה היתה זולה בהרבה מאלו על הרציף והאוכל היה מצויין ! יופי הצליח לנו !
אחרי סיפוק צרכי הגוף המשכנו בסיור...הזמן החל אוזל מהר ולכן רונית והילדים נשארו להמתין לי בככר המרכזית של ה"כפר" (ששם נמצאת חניה קרובה וזולה יותר מהחניה שבה עמד רכבנו) ואני רצתי להביא את הרכב ... 2 ק"מ של ריצה בגשם שוטף שהחל לרדת מיד לאחר שנפרדתי מרונית והילדים.
אספתי את המשפחה ויצאנו לעבר הסכר הגדול הסוכר את אגם "אילסמיר", עלינו על הסכר בעיירה "אנקוויזן" (Enkhuizen) ונסענו לעבר העיירה ("עיר") "ליליסטאד" (Lelystad), הסכר ברוחב של כ- 50 מטר ונמשך לאורך של 36 ק"מ (המרחק בין בית ינאי לת"א) וכולו מעשה ידי אדם, אחד מ... פלאי העולם החדש.
הגענו לעירה "לילסטאד" בכוונתנו היתה לסייר בספינה "בטבייה" ולעשות קצת "שופינג" ב"אוט-לט" הגדול ביותר בהולנד.
הגענו לעיירה... הגשם המשיך לרדת, המוזיאון בספינה "בטביייה" נסגר בשעה 16:00 ו"האוט-לט" נסגר עוד שעה, הבנו שלא נספיק לבקר בספינה ולכן שמנו פעמינו לעבר ה"אוט-לט" למצוא נעלי התעמלות לשחר ויאיר...מצאנו, קנינו, זול ב- 50% מאשר בארץ הקודש.
שמנו פעמנו חזרה לכפר הנופש, הלכנו שוב לפארק המים, אכלנו ארוחת ערב ונרדמנו בחוץ המשיך לרדת גשם... לאן ניסע מחר ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה